כשהייתה בת 24, אביה של תרזה מק'פייל, אנתרופולוגית רפואית אמריקאית, נפטר כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה אחרי שדבורה נכנסה דרך חלון מכוניתו ועקצה אותו בצווארו. למרות ההלם הגדול היא המשיכה בחייה כרגיל ולא בדקה לעומק מה בדיוק קרה שם. רק 20 שנה מאוחר יותר, כשסבלה מדלקות נשימתיות חוזרות ונשנות ואובחנה אף היא כסובלת מאלרגיה, משהו בה התעורר.
"במשך כל הקריירה המדעית שלי", כותבת מק'פייל בספרה החדש, "חקרתי את עולם הווירוסים ואיך המערכת החיסונית שלנו מתפקדת מולם. אבל אחרי שאובחנתי והתחלתי להיכנס לעולם האלרגיה, גיליתי שזאת בעיה הרבה יותר מעניינת ושכיחה. ראיתי גם שכמעט לכל החברים שלי יש איזשהו סיפור של אלרגיה והבנתי שהבעיה גדולה הרבה יותר ממה שדמיינתי ושהיא לא זוכה מספיק ליחסי ציבור. אחרי כמה שבועות של מחקר, כשלא יכולתי למצוא תשובות מספקות לשאלות שלי, הפכתי את זה למסע אישי ומדעי לאבחון בעיית האלרגיה במאה ה־21".
המחקר המדעי הולך ומחזק את ההיפותזה שלפיה להיות "נקי מדי" הוא לא דבר טוב כל כך. כדאי לנו להיחשף למגוון רחב של מיקרובים על מנת לאמן את המערכת החיסונית שלנו
תוצאות המסע הזה בן חמש השנים, מתועדות בספר מרתק שיצא בימים אלה: Allergic – Our Irritated bodies in a changing world. מדובר בספר מדע פופולרי ראשון בתחומו, שעוקב אחרי בעיית האלרגיה שהולכת ומחריפה בעשורים האחרונים (ראו בהמשך). בספר, המביא ראיונות עם מיטב החוקרים והרופאים המומחים בתחום, מנסה מק'פייל למצוא את האקדח המעשן, את הסיבה האמיתית לכך שהעולם הפך כל כך רגיש ואלרגי. ספוילר: אין אקדח אחד כזה, יש כמה אקדחים שמעשנים סימולטנית. עוד ספוילר, אופטימי יותר: זה מורכב, זה קשה, אבל יש מה לעשות בקשר לזה.
אבל לפני הכול, כמה משפטים על תופעת האלרגיה, שתוארה לראשונה באופן קליני כמקרה של קדחת השחת, רק לפני כ־200 שנה. מדובר במחלה כרונית שנגרמת בשל טעות של המערכת החיסונית שמזהה כמסוכנים חומרים שאינם כאלה, כמו מזון, תרופות, אבקני צמחים, ארס חרקים ועוד, וגורמת לגוף תגובה מוגזמת שהיא למעשה המחלה.
התגובה האלרגית לחומרים אלה (אלרגנים) תופיע כשהם יבואו במגע עם רקמות שונות של הגוף ולרוב יעוררו תסמינים באותן הרקמות. כך למשל חשיפה לרקמות העור תגרום לפריחה וגרד, חשיפה לדרכי הנשימה העליונות תגרום לנזלת, עיטושים, דמעות וגרד של הפנים והלוע, חשיפה של דרכי העיכול תגרום לכאבי בטן ועוד. במקרים קיצוניים, האלרגיה מביאה למצבים מסכני חיים בעקבות תגובה אנפילקטית המערבת את הלב וכלי הדם.
כל המשפחה שלי אלרגית
האם הגנטיקה אשמה?
פעמים רבות מייחסים את בעיות האלרגיה לעניין גנטי תורשתי - "ככה זה במשפחה שלנו" - אולם המחקר המדעי תומך בכך חלקית בלבד. "כדאי להיות ברורים", כותבת מק'פייל, "אין גן אחד, סגמנט או אזור ב־DNA, שגורם לאלרגיה. במחקרים המדעיים זוהו 141 אזורים שונים בגנום האנושי שקשורים לעלייה בסיכון להתפתחות קדחת השחת, אסתמה או אקזמה. הבעיה היא להבין אילו גנים ספציפיים שולטים בחלקים ממערכת החיסון שלנו ואיך הם עושים זאת.
"אז האם אלרגיות עוברות בתורשה? והאם אנחנו יכולים להשתמש בפרופילים האלרגיים שלנו או של קרובינו כדי לחזות אילו אלרגיות הילדים שלנו עלולים לפתח? התשובה לשאלות אלה היא כן ולא. גנים מעורבים כמובן בתגובות אלרגיות, אבל הביטוי שלהם הוא עניין מורכב ומושפע ממגוון גורמים, כמו רמות הורמונים, גיל, סביבה ואינטראקציה בין הגנים השונים", כותבת מק'פייל. "המשפחה שלי, למשל, היא בדיוק כמו שנראית 'משפחה אלרגית', אבל עדיין הסוג הספציפי של האלרגיה שלי (נשימתית) ומידת החומרה שלה (בינונית) שונה מכל אחד אחר במשפחה שלי - וכך זה ברוב המקרים. האמת היא שגנטיקה יכולה להגיד לנו הרבה על הנטייה שלנו לאלרגיה, אבל לרוב היא לא אומרת את מה שאנחנו באמת צריכים לדעת. במקרה שלי, האם ירשתי את הרגישות לארס דבורים".
מסקנה: גנים אינם יכולים להיות הסיבה היחידה או אפילו הראשית לגירוי ולרגישות היתר שלנו. אלרגיה יכולה להתפתח גם בקרב מי שאין לו היסטוריה אלרגית במשפחה ולהופיע בכל נקודה בחיים, גם בגיל מבוגר. הפתרון לאלרגיות לפיכך הוא לא בהכרח ביולוגי וכדאי לחפש אותו גם במקומות אחרים.
כבר אי־אפשר לנשום כאן
האם הסביבה אשמה?
לסביבה הטבעית שלנו ובעיקר לאוויר שאנחנו נושמים מייחסים השפעה מהותית על התפקוד החיסוני ועל העלאת רמת הסיכון האלרגי שלנו. לתעשייתיות הגוברת שהעלתה את רמת הרעלנים באוויר ולשינויי מזג האוויר הקיצוניים שאנו חווים (התחממות, שטפונות, סערות) שמשנים את עונות השנה ואת תמונת הצמחייה הטבעית בעולם - יש תפקיד דרמטי. כך למשל עד שנת 2040 רמת אבקני הצמחים צפויה להיות כפולה מהיום ולהחריף בהתאם את האלרגיות הנשימתיות שלנו. מחקר משנת 2020 של מכון המחקר הגנטי הבריטי Wellcome Sanger הדגים שהחשיפה המוגברת לאלרגנים יוצרת ספקטרום של תגובות של מערכת החיסון, שהולכות ומתעצמות עם הזמן.
"כולנו חיים בעולם שהולך ומגורה, ונצטרך יחד לטפל בכך ולעבור לחיים יותר מאוזנים ובני קיימא"
עם זאת, מדגישה מק'פייל, אם הסביבה אשמה, איך זה שלא כל החיות בטבע מושפעות אותו דבר? "אף חיה שגדלה בטבע ובתנאי בר לא מפתחת אלרגיה, לעומת זאת, שכיחות האלרגיה בחיות המחמד שגדלות איתנו נמצאת בעלייה. הסימפטומים הם גירוד אצל כלבים, ציפורים וסוסים ושיעול או נשימה מצפצפת אצל חתולים. לרוב המניע הוא האוכל שלהם. כלומר, יש כאן משהו שאנחנו, בני האדם, עושים".
מסקנה: הסביבה היא כמובן גורם מפתח, אבל גם היא לא הבלעדית או המרכזית ביצירת האלרגיות שלנו. במקום להסתכל החוצה, כדאי שנסתכל פנימה אל תוך ההרגלים היומיים שלנו ונראה איך הם משפיעים על המערכות שלנו וגם של חיות המחמד שלנו.
כולנו כל הזמן בסטרס
האם אורח החיים המודרני אשם?
האם אנחנו אשמים באלרגיות שלנו? המחקר המדעי הולך ומדגיש בעשורים האחרונים את האחריות האישית שלנו גם בתחום זה. נכון, יש גנטיקה שמלמדת על נטייה וסבירות לאלרגיה. נכון, יש סביבה שנעשית בעייתית יותר ויותר (וגם פה זה לעתים באשמתנו), אבל גם לאורח החיים היומיומי שלנו יש תפקיד חשוב ביצירת הבעיה. ובהקשר הזה השינוי שאנחנו יכולים לעשות הוא המשמעותי ביותר.
כמה גורמי מפתח שכדאי לשים אליהם לב:
לחץ: סטרס משפיע ישירות על תגובות מערכת החיסון שלנו. מחקר של אוניברסיטת מישיגן מצא שתאי דם לבנים מסוימים (תאי פיטום) תגובתיים מאוד להורמונים שהגוף משחרר במצבי לחץ (כמו קורטיזול ואדרנלין). מחקר אחר של האוניברסיטה הטכנית של מינכן מצא מתאם בין אלרגיה להפרעות מנטליות נפוצות כמו דיכאון או חרדה.
היגיינה: המחקר המדעי הולך ומחזק את ההיפותזה שלפיה להיות "נקי מדי" או "היגייני מדי" - זה לא דבר טוב כל כך. הרעיון הכללי, שמשתלב במסגרת מחקר המיקרוביום שהולך ומתפתח, הוא שכדאי לנו להיחשף למגוון רחב של חיידקים על מנת לאמן את המערכת החיסונית שלנו. בהיעדר חשיפה מספקת, הגוף מגביר את התגובה דווקא לגירויים אחרים כמו אבקנים או אבק. בהקשר זה מצא מחקר קנדי שמגורים עם כלבים הפחיתו את שיעורי האסתמה והשמנת היתר, בגלל החשיפה הלא ישירה לבקטריות שהכלבים נושאים עמם לבית. מחקרים נוספים מעודדים חשיפת ילדים ל"מזהמים" שונים על מנת שיפתחו סיבולת מגיל מוקדם יותר.
תזונה: גם כאן גורם המפתח הוא מיקרוביום בריא ומגוון במעי שלנו. מחקר של אוניברסיטת צפון קרוליינה ואוניברסיטת שיקגו מ־2019 הראה שמעי של תינוקות בריאים כלל קבוצה מסוימת של בקטריות שומרות אלרגיה. מעבר לכך, הדיאטה המערבית, הדלה בסיבים ועשירה בסוכר, מרעיבה את הבקטריות במעי ומונעת את תפקודו התקין גם כנגד אלרגיות.
תרופות: גם השימוש באנטיביוטיקות אצלנו ואצל בעלי החיים פוגע באיזון. מדענים מנסים כיום למצוא אילו מיקרובים הם הקריטיים ביותר לתפקוד חיסוני בריא ובינתיים העצה הטובה ביותר היא לצרוך דיאטה מאוזנת, עשירה בסיבים ובמזונות טבעיים.
כל התשובות נכונות!
מק'פייל מסיימת את ספרה בטון אופטימי אך מפוכח מאוד. "ככל שחקרתי את הנושא יותר, הבנתי עד כמה בעיית האלרגיות קשה לפענוח וצריך לשים לב לכל כך הרבה גורמים במקביל. הייתי רוצה לתת משהו אופטימי לסיכום, אבל האמת היא שמערכות החיסון שעובדות יותר מדי לא מתמודדות טוב עם המאה ה־21. זה לא רק הירידה באיכות האוויר הכוללת, זה לא רק השינוי האקלימי והיחסים שלנו עם הסביבה הטבעית וזה לא רק אורח החיים שלנו. כל מה שעשינו ב־200 השנים האחרונות מגרה אותנו - לאט ובקביעות. המחברת משווה בין אנשים אלרגים לציפורי הקנרית, בעלות רגישות גבוהה לגז מתאן, שבעבר התריעו על ריכוזים גבוהים של הגז במכרות הפחם. גם האלרגים, שבגלל סף הרגישות שלהם סובלים יותר עכשיו, יכולים לנבא את הרגישות שעלולה להתפתח אצל כולנו. אלרגיה היא מחלה שאף אחד לא אשם בה ובעצם כולנו אשמים בה, כי היא נוצרת מהחיים בעולם הלא מאוזן שלנו.
"אין גן אחד שגורם לאלרגיה. במחקרים המדעיים זוהו 141 אזורים שונים בגנום האנושי שקשורים לעלייה בסיכון להתפתחות קדחת השחת, אסתמה או אקזמה"
"התחלתי את המסע כי רציתי להבין מה קרה לאבי ומה קרה לי ולרבים מחבריי. רציתי לתת דיאגנוזה לבעיה אבל הבנתי שיש כאן סיפור רחב יותר על הפגיעות האנושית", כותבת המחברת. "כולנו חיים בעולם שהולך ומגורה, ונצטרך יחד לטפל בכך ולעבור לחיים יותר מאוזנים ובני קיימא".
ועוד מסר חשוב יש לה, לקהילה המדעית ולציבור בכלל: תתחילו להתייחס יותר ברצינות לאנשים האלרגים ואל תראו בהם בעיה שולית. "צריך להכיר בכך שאלרגיות, גם אם הן לא מאוד חמורות, פוגעות באיכות החיים. אף פעם אל תניחו שמישהו מזייף או מגזים. זכרו שאנשים עם אלרגיות לא רוצים להרוס לכם את הארוחה, למשל, הם רק מנסים לשמור על עצמם או על הילדים שלהם".
להתקלח פחות
כמה מהשינויים שעשתה תרזה מק'פייל באורח החיים שלה במטרה להגביר את החיסוניות לאלרגיה:
- היא אוכלת יותר מזונות טבעיים ופחות מעובדים. ההתמקדות: הרבה סיבים.
- לא מתקלחת כל יום.
- לא מחליפה מצעים בתדירות גבוהה.
- מקפידה על שינה של שבע שעות לפחות ועל אימון ספורטיבי יומי.
- ממעיטה להשתמש בתכשירי עור.
- מקפידה על חשיפה מרובה לאור יום.
- מצמצמת שימוש באנטיביוטיקה ככל הניתן.
אלרגיה במספרים
- מספר המבוגרים והילדים שמאובחנים עם אלרגיות קלות, בינוניות או חמורות גדל בהתמדה בכל שנה. ההערכה: 30%-40% מאוכלוסיית העולם סובלת מסוג מסוים של מחלה אלרגית ולמיליונים יש מחלה חמורה מספיק שמסכנת את בריאותם. לכמעט מחצית מהאלרגים יש יותר מאלרגיה אחת.
- כ־235 מיליון אנשים בעולם סובלים מאסתמה (אלרגיה נשימתית). כֵ־240 מיליון סובלים מאלרגיות למזון.
- 10%-30% מהאוכלוסייה העולמית סובלים מקדחת השחת, עד 10% מאלרגיה לתרופות.
- בארצות־הברית מגיעים למיון אחת לשעתיים בממוצע מטופלים עם תגובה אלרגית חמורה. רישומי בתי החולים בארצות־הברית לאסתמה שולשו בין 1970 ל־1990 עד שהתייצבו ברמה של היום. שיעורי האסתמה ממשיכים לטפס במדינות המתפתחות.
- מחקר של האקדמיה האירופית לאלרגיה ולאימונולוגיה קלינית הראה שעד מחצית מהאירופאים עלולים לסבול מאלרגיה עד 2025.
- לצד התרופות הקיימות, מתמקד המחקר המדעי במציאת טכניקות אימונותרפיה או חיסונים לסיוע באלרגיה. עוד כיוון מחקרי הוא פיתוח טכנולוגיות גנטיות לשינוי פעילות המערכת החיסונית ופיתוח מוצרי מזון בהנדסה גנטית, כמו פולי סויה שלא מייצרים את החלבון שעלול לגרום לתגובה אלרגית. טכניקות רפואה משלימה, כמו דיקור, רפואת צמחים סינית והומיאופתיה, נמצאו יעילות בהפחתת תסמינים.
